מהו 'תיוג'? על פי מילון ספיר- "תיוג –ייחוס תכונות מסוימות לאנשים או לקבוצות מסוימות ומתן כינוי או סטיגמה לאלה". מדובר במצב בו לוקחים את התנהגות הילד וממנה מקישים הגדרה על מהותו ואופיו של הילד. דוגמאות: 'לא אוהב לעשות שיעורי בית-עצלן', 'לא מתחבר ברגע-לא חברותי', 'לא חולק את הצעצועים-רכושני', 'לא משתף בממתקים שלו- קמצן', 'מאבד דברים- שכחן או מפוזר', 'שובר /נופלים לו דברים-ידיים שמאליות' ועוד ועוד. לא משנה כמה תלחץ עליכם הסביבה- הימנעו מלתייג את ילדיכם בהגדרות שונות! זה פשוט פוגע.
הדרך המועילה ביותר להסביר את ההשפעה של תיוגים היא לפנות לחבריכם הקרובים ולשאול אותם: "מה אמרו עליכם בבית בו גדלתם?" תתפלאו אולי לשמוע רשימות של תיוגים מ-"עקשן, לא אוהב להשקיע, רגיש, חסר מנוחה, מופנם…. ועד שקרן, בכיין וכדומה. (זוכרים מה אמרו עליכם בבית? ) . איש מחבריכם הנשאלים לא יידע להגיד כמה פעמים בדיוק תייגו אותו בבית במילה זו- יחד עם זאת כולם זוכרים תיוג כזה או אחר ורובם לא חיוביים.
עכשיו שאלו אותם: "האם זה השפיע עליך בחייך הבוגרים? " וכאן תגלו כי ילדים רבים, שהפכו להיות אנשים בוגרים, נושאים איתם את ההגדרות שקיבלו בבית עוד היום. חלקם מנסים בכל יכולתם להוכיח לעצמם ולסביבה שהם לא מה שאמרו עליהם. לעומתם -חלקם נפלו בדיוק להגדרה וממשיכים להוכיח לעצמם שהם בדיוק כפי שתייגו אותם וזאת מבלי לדעת שהם יכולים להשתחרר מאותו תיוג!
כמה כאב חש ילד כשהוא שומע על עצמו משהו שלילי ! לילדים אין את היכולת להתנגד לתיוג ש"מודבק" להם. בעיקר כשהוא מגיע מהוריו- אותן דמויות שמהוות עבורו את כל עולמו בגיל הרך ומהן הוא בונה את הדימוי העצמי שלו. ( שימו לב- אפילו כבוגרים קשה לנו להתנער מאותם תיוגים, אז חישבו על יכולותיו של ילד להתנגד למבוגר שמגדיר אותו באופן כזה או אחר!).
השפה שלכם ההורים, עושה את כל ההבדל. לשפה ומילים בכלל יש כוח לשנות כמעט הכל. הוציאו כפי יכולתכם את התיוגים מהשיח. ילדיכם טועה ויטעה עוד פעמים אינספור: הוא יאכזב אתכם , לא יעמוד בציפיותיכם, ישתנה מאוד או ישחזר דפוסי התנהגות לא פונקציונליים. לפעמים יתנהג בצורות בלתי מקובלות בעליל, אולי אפילו תחושו לרגע שהוא מבייש אתכם ממש. ועדיין , למרות כל זאת, אין להורים את הזכות לקבע במוחו ובליבו של הילד הגדרה שלילית על עצמו.
מותר להעיר, מותר לתאר קושי או חוסר שביעות רצון. אך כל התייחסות צריכה להיות אך ורק על ההתנהגות של הילד ולעולם לא עליו – על נפשו, על מי שהוא. אנחנו חווים את עצמנו כבני אדם מורכבים: יש בנו רגשות חמלה וכעס, רגעי רעש ושקט, חוצפה ונימוס, רגעים של התפרצות וגם שליטה. יש בנו מהכל. עכשיו חישבו על ילדינו- גם הם שלמים ובהם קיימים כל הרגשות המנוגדים מכל צבעי הקשת.
וחישבו על עוד דבר- להבדיל מאתנו- ילדים נמצאים בתקופת חייהם בה הטעויות הן הגדרת התקופה ממש. אין להם כל דרך להיהפך לאנשים שלמים ומלאים מבלי לטעות, ליפול ולקום, להצליח ולהיכשל ובעיקר לנסות ולחוות את עצמם בפעם הראשונה בחייהם. זה בדיוק מה שהם אמורים לעשות בשנות ילדותם. אנחנו המבוגרים רוצים להיות לצדם, ללמד, להדריך, לתמוך, לחזק ולעודד. ובדרך להיזהר כפי יכולתנו לא להוריד את רוחם.
כל הזכויות שמורות לנעמה וקסמן