דמיינו שכל יום, כל היום , היו מחליטים עבורכם כמעט הכל: מתי לקום, מתי להתלבש ולאכול, מתי לצאת מהבית, לאן ללכת היום, מה לעשות , מתי לשוב הביתה ומה לעשות אחר הצהריים…. איך ההרגשה עבורכם?
אולי לרגע או שניים הייתם רוצים 'להעביר את השרביט' למישהו אחר ולקחת קצת מנוחה. אבל האם הייתם רוצים לחיות ככה שנים? במובן מסוים ככה הילדים חיים: "נו, תזדרז צריך לקום לבית ספר…לצחצח שיניים….לצאת.. נו אני ממהרת לעבודה צא כבר מהאוטו….עכשיו אוכלים…זמן להתרחץ…לא, כבר מאוחר מדי…מספיק טלוויזיה…" ועוד ועוד…
אף אחד לא רוצה להיות מנוהל בכל רגע (כמעט) ביום שלו. כל בני האדם רוצים אוטונומיה להחליט בעצמם כבני אנוש בעלי תבונה ורצונות אישיים משלהם. אז למה לילדנו לא?
עשו כל מה שביכולתכם, במסגרת המגבלות, לאפשר להם זכות אוטונומית לבחירה. החליטו מה פחות חשוב ושם, בתחומים הללו, תנו להם את מקסימום הבחירה האפשרית. זה כמובן אישי מאוד וכל זוג הורים/הורה יחידני צריכים לעשות את השיקולים שלהם. דוגמאות לנושאים : מקלחת כן/לא, סוג וסגנון הלבוש לגן/בית הספר, שעת הקימה בבוקר, מה לאכול בארוחת הערב, האם לסיים מהצלחת כן/לא, לאכול ארוחה לפני הגן/לא ומה, כמה פעמים ללכת לחברים בשבוע, מתי לחזור, לאיזה חוג ללכת, מתי להכין את שיעורי הבית, איפה להכין אותם וכדומה.
ככל שילדיכם ימלא את הצורך הלגיטימי שלו באוטונומיה, כך הוא יחוש בעל ערך יותר, כך הוא יעריך אתכם יותר וכך הוא גם יוכל לאפשר לכם לבחור עבורו בנושאים אחרים.
כל הזכויות שמורות לנעמה וקסמן