בשנים האחרונות יש טרנד חזק מאוד של 'זה מה שהיא מרגישה, אז..' ובהמשך המשפט הופך –כל דבר- ללגיטימי. אם היא הרגישה שזה נכון לה, אז זה נכון. אם הוא הרגיש שזה מה שהוא יכול, אז זה מה שהוא יכול וזה בסדר.
אז ייתכן שבאמת אותו אחד עשה רק את מה שהוא יכול, אבל לא, לא תמיד זה בסדר. כן, אנחנו לא מתווכחים עם רגשות, בטח בטיפול או בהדרכת הורים, לרגשות יש מקום עצום, בחמלה והקשבה בלב פתוח. ובצד זה יש גם התבוננות על 'מה נכון לילד', מה בריא ומה בריא פחות ומה פשוט לא בריא בכלל עבורו, גם אם אני, כהורה הרגשתי שזה נכון.
רוצים דוגמה על מה אני מדברת? אותה כתבה שהראתה את ההתמכרות של ילדים למסכים. כשאני קוראת תגובות מבקרות על ההורים שמאפשרים לילדיהם לשבת 6-8 שעות מול הטלוויזיה, מיד עולות תגובות נגד של הורים שכועסות על השיפוטיות, מתארות כמה קשה להורים, וכמה קל לשפוט שלא בצדק את ההורים האלה.
אז תשמעו משהו, השיפוט הזה הוא דווקא כן בצדק. כי בצד כל הקושי העצום של ההורים, העומס, המטלות, המחנק הנפשי, עדיין יש להורים את האחריות על הדאגה לילד שלהם. נקודה.
ויש דברים שהם פשוט –לא- טובים לילד שלהם. נקודה. להעביר אחר צהריים –שלם-אחרי המסגרת כל כולו במסכים למעט מקלחת וארוחה (ויש שגם זה זמן המסך שלהם), זה פשוט לא לדאוג לילד שלך טוב.
למרות שאנחנו מסתכלים על כל התפיסות והרגשות של ההורים, למרות שכל הורה בונה את עולם הערכים החינוכיים האינדיבידואלי שלו בביתו וזו זכותו המלאה, למרות הכל- זה לא בריא לילד שלו, גם אם הוא יסובב את זה בכל דרך ויגיד ש'לדעתו זה כן'. זה לא. כמו שיזיק לילד שלו שיאכל יותר מדי דברים מתוקים ויהיו לו חורים בשיניים, זה לא סובייקטיבי ששיניים ניזוקות מסוכר, נכון? כמו שיזיק לו אם הוא לא ידאג להיגיינה שלו, כמו שאם לא ישמרו עליו ליד הכביש בגיל הרך הוא עלול להידרס, כמו שלא לאכול מאכלים עם ויטמינים זה לא בריא, כמו שלשבת על כורסה כל היום ולא לעשות שום פעילות גופנית זה לא נכון כמו…ועוד ועוד.
אז גם בחינוך יש דברים שהם פשוט 'לא בריאים' לילד שלנו. נקודה.
כן, החיים שלנו השתנו לגמרי מאז שנכנסו המסכים לחיינו, וזה נפלא שכך בהרבה מובנים. אבל יש דברים שנשארו אותו הדבר. ולא נוכל להתעלם מהם 'רק כי קשה לנו או שזה נוח'. יש צרכים של ילדים שנשארו אותם צרכים, יש אחריות הורית שנשארה גם היא בתוך התפקיד, ועכשיו נמשכת העבודה הקשה ללהטט בין כל זה. הורות זה מאתגר וקשה לפעמים, אבל זה לא אומר שהכל בה סובייקטיבי. נקודה
כל הזכויות שמורות לנעמה וקסמן