בואו נדבר רגע על דיבור פנימי…
מה זה?
דיבור פנימי הוא הטקסט שעובר לכם בראש בזמן כל מאורע שהוא. המוח שלנו מייצר כל הזמן דיבור פנימי, והיום השכילו להבין (הטיפולים הקוגניטיביים-התנהגותיים למיניהם) שאותו דיבור פנימי מתמיד מגדיר את האופן בו אנחנו מנתחים סיטואציות שונות ומשפיע על דרך התגובה שלנו .
למה זה חשוב?
אנחנו בני האדם שואפים להכיר את עצמנו יותר על מנת לבחור בצורה מושכלת את דרכי התגובה שלנו לאירועים ביום יום. הכוונה-ככל שנהיה מודעים לדיבור הפנימי המתרחש בתוכנו, נוכל להבין את ההשלכות שלו על התגובות שלנו ביום יום!
דוגמה- כשאני מביטה בילד שלי בעת התקף זעם רציני, זורק חפצים וצורח ,יכול להתרחש אצלי דיבור פנימי שתוכנו -"לילד שלי אין כבוד ואין גבול! הוא חצוף וצריך ללמד אותו משמעת מהי!" . כמובן שדיבור פנימי שכזה יוביל אותי לפעולה בהתאם-במקרה זה אכעס עליו או אצעק עליו שיירגע, אולי אחפש דרכים להעניש אותו…ללמד אותו לקח! במקביל באותה סיטואציה יכול להיות דיבור פנימי שונה לחלוטין- "הילד שלי סובל כרגע. הוא נמצא בסערת רגשות והוא לא יודע איך להתמודד עם הסערה הזו. הוא זקוק לעזרתי-כאימא שלו, שאלמד אותו איך להתמודד עם המצב". מובן שדיבור פנימי כזה יוביל לתגובה אחרת לחלוטין- אני אנסה לחבק אותו אולי, אשקף לו רגשות (אני רואה שאתה מאוד כועס כרגע!) אשאר לשבת לידו עד שיירגע (במרחק בטוח שלא אפגע כמובן ) , אציע לו דרכים פונקציונליות בהן מותר להוציא כעס ועוד.
שמים לב להבדל?
לדעתי הילדים שלנו זקוקים ל 'עין הטובה' שלנו לגביהם. יאנוש קורצ'ק ,המחנך המופלא, קרא לזה 'חמלה מאפשרת'. מי עוד בחייהם יביט עליהם בחמלה גם כשהם מתנהגים בצורה פחות נעימה? מי יראה תמיד מעבר להתנהגות שלהם- את הלב שלהם, את מי שהם בפנים בלי קשר לאותו הרגע? מי תמיד ירצה לתת להם קרדיט ולהאמין בהם? רק אנחנו. ההורים. הקשר המיוחד והיחידי הזה שלנו איתם, מציע להם משהו שלעולם לא יוכלו לקבל בשום קשר אחר בחייהם. איזו זכות נפלה בחלקנו ההורים להעניק להם את זה.
אז מה עושים עם זה ?
בין היתר מנסים לעבוד על הדיבור הפנימי שלנו עליהם. כן, כן, זה לגמרי אפשרי. נשים לב שכשילד רץ מאושר בבית קופץ בהתלהבות ומפיל את הכלי האהוב עליי על הרצפה, בראש שלי אני אחשוב שהוא 'נזק' או שאנסה להמיר את זה ב ' איזה ילד שמח ונרגש הוא כרגע, אז בטח שלא שם לב לכלי'. כשהילד ייגע בהרבה דברים בחנות בה ביקרנו ואולי יעירו לנו על כך, בראשי אולי אגיד -'הכל הוא הורס, הוא לא מקשיב כשאומרים שאסור, הוא לא זהיר' , או שאנסה לראות אותו כ- 'ילד סקרן שמתלהב ,שרוצה לדעת מה כל דבר עושה וקשה לו להתאפק מלגעת …' . שמים לב להבדל? שמים לב להרגשה השונה שכל דיבור פנימי מעלה בנו? וכמובן שהתגובות שלנו לכל נקודת מבט יהיו שונות לחלוטין.
על מנת שנוכל לשפר את הדיבור הפנימי שלנו על ילדינו ולראות אותם כמה שיותר בעין טובה, עלינו להקשיב למה שנאמר אצלנו בפנים רגע אחרי אירוע כלשהו ורגע לפני התגובה שאנחנו נותנים לילדנו. ברור שזה לא תמיד פשוט, לפעמים זה מהיר כל כך ומתעתע אך זה עניין של אימון. ככל שנרבה להתאמן כך המיומנות שלנו תגדל ונוכל יותר ויותר להמיר, מבחירה, את הדיבור הפנימי השלילי שבנו- לחיובי.