הורים יקרים זה מוכר לכם ?

התחושה שאנחנו במאבק מתמיד עם הצאצא שלנו, שאנחנו מתפללים להפסקת אש, ושרק יהיה כבר נעים ביחד.

ההרגשה הזו של חוסר אונים. של תחושה שפשוט לא יודעים איך להתנהג נכון עם הילד שלנו, ומה שלא עושים-לא מצליח.

הרגע הזה  שיש לנו המון אהבה אליהם, בתוכנו, אבל עכשיו כל מה שאנחנו רואים זה כמה  הם לא מי שרצינו שיהיו.

זה קשה מכל הבחינות-קשה להרגיש את זה וקשה להודות בזה בפני עצמנו. קשה לצאת מזה וקשה למצוא ברגעים האלה חמלה-עבורם ועבור עצמנו.

ויש גם את רגעי השמחה והנחת. הסיפוק והגאווה. ההתרגשות מלהתבונן במתוק שלנו ולראות איזה ילד הוא גדל להיות.

מסתבר שבהורות, כמו בכלל בחיים, אין מנוס מלחוות תמיד את ה-גם וגם. ואיכשהו אנחנו נוטים לשכוח את זה שוב ושוב.  מחפשים את השלמות שלנו- כהורים, את השלמות של ילדינו, מתבלבלים, מתוסכלים...הורים יקרים זה מוכר לכם?

אני מאמינה שככל שנהיה יותר מודעים למאפיינים בהורות שלנו, נוכל לאזן בין התחושות השונות האלה-נוכל לחוש תחושות קשות  אך הן לא ישתלטו על כל כולנו, נוכל לאהוב עם כל הלב, וגם לאפשר לילד להיות רחוק ממושלם. רק להיות אנושיים, אנחנו והם, בתפקיד הכל -כך חשוב שלקחנו על עצמנו-לגדל בני אדם.

אני מאמינה בכוחנו, ההורים הבוגרים, לשכלל את ההורות שלנו. למלא אותה באהבה ,

ליצור קשר קרוב ומאפשר עם ילדינו הנפלאים.

אני גם יודעת שיש דרכים מעשיות ,כלים פרקטיים שעובדים טוב, לפתרון הבעיות היומיומיות שלנו עם הילדים.

וזה ממלא אותי אופטימיות ואמונה בנו ההורים ובילדינו!

אז בואו, מחכה לכם, נצא לדרך יחד!